ניתוח במיתרי הקול - חלק א'

אז טסים להמבורג. 

אני ואמא. וסבתא, שלא הסכימה להשאיר אותנו לבד :)

טסנו ביום ראשון, ה17/7/2016, בצהריים.

 

בבוקר הניתוח, התעוררתי בדירה ששכרנו,

כ10 דקות הליכה מהמרפאה של דוקטור מרקוס הס. 

מנתח בעל קליניקה פרטית בהמבורג, גרמניה.

 

התעוררתי עם תחושות מעורבות. 

פחד תהומי, יחד עם התרגשות ושמחה 

ומצד שני גם תחושה שלמה של אומץ וניצחון, 

על שאני הולכת עם האמת שלי עד הסוף, 

למרות כל הלבטים וההתנגדויות של הסביבה.

חשבתי על הבית, 

על השגרה הכל כך לא שגרתית שאחזור אליה, 

על הדברים שיהיו שונים ועל תקופת השיקום.

 

לקחתי כמה דקות, עצמתי עיניים ודמיינתי את עצמי על הבמה, 

שרה את השירים שלי. 

היה לי חשוב להזכיר לעצמי שאני עושה את כל זה למען מטרה.

נעלה יותר, חשובה יותר, קריטית כל כך עבורי. 

הגשמה עצמית. 

 

כשנכנסנו, הדוקטור ביקש לדעת את השתלשלות האירועים. 

סיפרתי לו לפרטי פרטים. (תוכלו לקרוא בפוסטים הקודמים בסדרה)

הוא שאל, מה בדיוק מפריע לי? 

מה בדיוק קורה בקול שלי שלא מאפשר לי להמשיך כרגיל?

הסברתי:

הקול שלי רועד וקופץ ללא שליטה,

קשה לי לדייק, הצלילים הגבוהים שלי נעלמו,

והכי גרוע - דאבל פיצ' - יוצאים לי 2 צלילים בו זמנית חלק מהזמן.

לפעמים, כשאני מגבירה ווליום (מתעקשת לסגור את המיתרים בעוצמה)

אני מצליחה להתגבר על הבעיה.

 

הוא ביקש שאשיר משהו, ושאנסה להדגים את הקשיים שאני נתקלת בהם.

השיר היחיד שקפץ לי הוא 'לפני שיגמר' של עידן רייכל. 

זה שיר שאני לא מכירה טוב, מעולם לא שרתי אותו, 

אבל תלמידה שלי שרה אותו באחד השיעורים האחרונים שלנו,

והוא פשוט היה שם, אז בחרתי בו. 

 

הצלחתי להשמיע לו את הקפיצות והבריחות כשאני יורדת לצלילים נמוכים, 

את חוסר היציבות הבלתי נסבל ואת הדאבל פיצ'. 

כמו כן הצלחתי גם להדגים את ה"התגברות" על הבעיה, 

ואיך אני מצליחה "להעלים" אותה כשאני חייבת להשמע טוב. 

הודתי גם שזה לא תמיד מצליח, ושלאורך זמן אני לא יכולה לבנות על כך.

 

התחלנו בבדיקה.

ד"ר הס חיבר לי מכשיר לגרון (סוג של קולר עם 2 מגנטים - EGG electroglottograph) 

וביקש ממני לספור עד 10 באנגלית, 

לשיר צליל אחד קבוע על כל אחת מהתנועות (A E I O U) 

לעשות גליסנדו (סאונד שדומה לרעש של אמבולנס, שעולה ויורד בגלישה) 

וגם לדבר במשך 10-20 שניות את הדיבור הרגיל שלי.

בזמן הזה, המכשיר הראה על המסך את הגלים שיצר הקול שלי.

 

לאחר מכן עברנו לבדיקת המיתרים עצמה.

כשהוא אמר שיעשה לי בדיקה דרך האף, 

הופתעתי, כי בארץ עשיתי את רוב הבדיקות דרך הפה. 

שאלתי אותו למה,

והוא ענה שדרך האף הוא יכול להגיע קרוב יותר ולראות את בבירור.

 

הוא שם לי חומר באף, וביקש שאשאף פנימה 

(פעולה שנוגדת את כל האינסטינקטים האנושיים, 

של לא להכניס דבר מלבד אויר אל תוך קנה הנשימה שלך...) 

החומר היה נוזלי יותר מטיפות אף, ויש לו טעם נוראי. 

מה גם, שמיד אחרי ששואפים אותו, הוא נוטף החוצה, 

אז אם לא מוכנים עם טישו, זה בכלל הופך להיות סיוט.

זה היה דוחה - ללא ספק החלק השנוא עליי בבדיקה.

 

אחר כך הוא הכניס לאט ובזהירות סיב אופטי אל תוך תעלת האף שלי, 

אל נחיר שמאל, שהוא טען כי זה הנחיר הטוב שלי, 

וכשהוא הגיע אל המקום שבו הוא ראה את המיתרים, 

הוא הסביר אילו סאונדים אני צריכה לעשות.

 

הייתי צריכה לשאוף לאט לאט אויר מהאף כאילו שאני מריחה פרח 

(על מנת להכניס את הסיב בעדינות)

וגם לעשות גליסנדו מצליל נמוך לגבוה וגבוה לנמוך,

(על מנת לראות איך המיתר נמתח) 

לשיר לו אי (I) ארוך וגם או (U) ארוך

לא משהו חריג.


אחרי שנה של בדיקות אצל רופאים, 

אני יכולה לומר שהבדיקה הייתה מעט לא נעימה ופולשנית. 

כל הזמן היה לי חשק לבלוע, ולעשות אפצי - 

בכל זאת - עצם זר בתוך תעלות האף והגרון שלי.

 

אחרי שהוא הוציא את הסיב האופטי, 

הסתובבתי למסך והוא חזר אחורה כדי להראות לי את הבדיקה. 

ראיתי את בדיקת המיתרים הקרובה ביותר שהייתה לי עד כה.

ראיתי את המיתרים שלי. 

מיתר ימין כמו תמיד נקי ויפה, 

מיתר שמאל עם נפיחות ואדמומיות על החלק האמצעי. 

שאלתי את הדוקטור מה זה הנגע הזה, והוא אמר שזו ציסטה.

 

מה זו ציסטה?

ציסטה (באנגלית: Cyst) היא שק סגור בעל קרום חריג (אבנורמלי)

שעלול להימצא בכל איבר או רקמה בגוף. לעתים נראית הציסטה כמו מוגלה.

הציסטה מלאה בחומר נוזלי או מוצק למחצה. (מתוך ויקיפדיה)

 

הוא הוסיף שיש חדשות טובות:

לפי הרפואה, ציסטה מגיעה באופן רנדומלי,

ויכולה לקרות לכל אחד,

ללא קשר לטכניקה הקולית שלי. 

ברגע זה, לא היתה מאושרת ממני עלי האדמות.

 

הוא אמר שבניתוח הוא יעשה חתך בחלק בעליון של המיתר - 

על מנת שלא לפגוע בחלק שבו אני משתמשת כשאני שרה. 

הוא יוציא את הציסטה, ינקה היטב את האיזור 

וישים בפנים סטרואידים על מנת למנוע התגבשות נוספת.

 

הוא אמר שאחרי הניתוח מותר לי ללחוש.

(באופן שונה לחלוטין מכל מה שידעתי עד היום,

הייתי מוכנה לשתיקה מוחלטת של שלושה שבועות!) 

ושנחזור לקליניקה לעשות בדיקה נוספת,

ובה הוא יסביר לי את כל מה שאני צריכה לדעת על השיקום. 

והכי חשוב:

אין לי מה לדאוג - זה ניתוח פשוט והוא יעבור בהצלחה! 

 

יצאתי בתחושה מרוגשת ועם ביטחון שאני בידיים טובות, 

אצל איש מקצוע שמבין עניין וידע לעזור לי בדרך הטובה ביותר עבורי.

דר הס שלח אותנו למרפאה שבה אני עתידה לעבור את ההרדמה,

ובה הוא יבצע את הניתוח.

 

לקריאת הפרק הבא בסדרה "ניתוח במיתרי הקול" - לחצו כאן.

לקריאת הפרק הקודם בסדרה "ניתוח במיתרי הקול" -  לחצו כאן.

לכל הפרקים בסדרה "ניתוח במיתרי הקול" - לחצו כאן.

 

 

מיטל קליקה וההרכב בהופעה!
​ 4/12/16 - 21:30 - תיאטרון תמונע

 

Please reload

:צרו קשר
Meital Kalika מיטל קליקה
:תגיות
ארכיון: